תקלוג

היה קשה, ארבע שנים בבצלאל. בקושי הצליחה לחלחל אווירת סוף השנה הזאת, מין תחושה חצי מתוקה כשאתה צובע את הקיר שלך במחלקה, והופ התערוכה התחילה, והופ אנשים כבר נכנסים ומתיישבים לך בפרויקט. אבל רגע.

רגע, רגע, רגע.

עוד לא אמרתי את כל מה שיש לי לומר! העבודה הזאת היא לא הדבר הכי מוצלח שאי פעם עשיתי, או שבתקווה אעשה. אבל אני גאה בה. זו העבודה הסופית, פרויקט הגמר, ההוכחה לכך שהשלמתי ארבע שנים מפרכות של אימוני עיניים והקלקות עכבר. אבל רגע!

מה, אין קטלוג?

אבל היה קטלוג שנה שעברה. אהה. נכון… זאת היתה סטֵיפה של כרטיסי ביקור. אבל רציתי קטלוג! רציתי מסמך מלווה, משהו שידגיש תובנות, שיספר על התהליך, שיפצה על מה שלא הספקתי לפצות בעצמי. אבל אין…! אוף.

נו טוב, אז אעשה את מה שאני תמיד עושה. אם אתה לא בא אלי, אני אמציא אותך, קטלוג קטן שלי. אתה תהיה התקלוג. ואני אוכל לכתוב בך מה שאני רוצה, על אילו עבודות שאני רוצה, ולא אהיה חייב דין וחשבון לאף אחד. חוץ מלעצמי, כמובן.

במהלך השבועיים שנותרו לתערוכת הבוגרים שלנו, אתם מוזמנים לבקר כאן ולקרוא על העבודות המוצגות. לא כולן יהיו פה, רק אלה שיש לי מה לכתוב עליהן. אז תבואו לבקר בעצמכם, כי זה שווה. באמת.