תקלוג

כשמעיפים מבט חטוף בעבודה של עופר להר, נתקפים פאניקה קלה - קיר עמוס דימויים מעולם אחר, שאנו כמעצבים מתעלמים מהם כמעט במופגן, תופס את חלל חדר המדרגות במחלקה. החומרים, שנאספו במשך חודשים מפינות שונות ברחבי התחנה המרכזית, מכילים בין היתר מודעות מטעם הנהלת התחנה, עלוני פרסומת, מחירונים ועטיפות מגזינים -הגורם המאחד את כל אלה הוא הסגנון הססגוני, הצעקני והבוטה, המהווה חלק ממהותה של התחנה המרכזית החדשה בת”א - “עודפוּת,” מכנה זאת עופר. בניגוד לעידון האופייני של בוגרי האקדמיות, הנטייה ברוב החומרים המתפרסמים בתחנה המרכזית היא להשתמש ביותר מהנדרש, ולהעמיס במניפולציות.

Continue Reading »

בתחילת הסמסטר הראשון, שיכנע אותי חברי הטוב מעין להירשם לקורס בשם “הכנה לפרויקט גמר” בהנחיית ג’ויס בול, מפיקת סרטים אמריקאית. הוא סיפר בהתלהבות שמדובר בקורס רציני שאפשר לנצלו לטובת פיתוח הרעיון לפרויקט הגמר כבר בסמסטר הראשון - דבר שלא כל כך מקובל במחלקה לתקש”ח. אני בסופו של דבר נרשמתי לקורס, וזכיתי בכרטיס לשורה הראשונה בצפייה בהתגבשות פרויקט השקשוקה. ג’ויס הטילה על כולנו את אימתה, אבל אני לא חושב שמישהו לקח אותה ברצינות שלקח אותה מעין. היא הכריחה אותנו לעבוד מסודר, עם קלסר הפקה ולוחות זמנים, ואמנם כולנו הגשנו אותם מלאים בסוף הקורס, אבל רק הקלסר של מעין ואלעד המשיך לתפוח.

Continue Reading »

כשיוסי אסולין מדבר על העבודה שלו הוא משתמש במילה “חפיפה”. הוא מדבר על ההסתפרות כאקט יצירתי - כציור על ראש של אשה. לרגע, כשמסתכלים על החדר ושומעים את התשוקה שבה הוא מדבר, אפשר לחשוב שמדובר בסָפָּר. אבל יוסי רק הביא את המספרה הזו מקרית מלאכי. על דלתות הזכוכית של מה שהיה פעם חדר המורים של המחלקה, הדביק את המילים “יום חמישי בשעה 14:00, קרית מלאכי”. קור המזגן, אדי הספריי ורצפת הלינולאום עושים את שאר העבודה - גם הם אומרים ללא מילים את הכותרת, החוזרת על כריכות הספרים, המספרים את סיפורן של ארבע דמויות נשיות, שבאו להסתפר בזמן ובמקום הנקובים.

Continue Reading »