“לזמן יש כנפיים והוא עף” | ג’ני מייליכוב
“הספר הינו סיפור לילדים והוריהם העסוקים, שמספר על ילדה קטנה שמחפשת מישהו לשחק איתו, אבל מיד מתגלה שלאף אחד אין זמן בשבילה. היא מחליטה לצאת למסע ולמצוא את הזמן כדי לתת אותו לכולם על מנת שישחקו איתה.”
{ Category Archives }
איור
סקיצות מהפרויקט של רות גומרשטדט
“הפרויקט שלי התחיל בכלל כספר אינטראקטיבי לשירים של קדיה מולודובסקי, שירים על ילדים פולניים, עניים ועלובים, אך עם המון שמחת חיים. כשירדתי מהגלות הפולנית, עברתי לאנתולוגיית שירים על ילדים בודדים ומסכנים שהתעללו בהם ועזבו אותם. כשאמרו לי שדכאון זה לא מה שהולך היום בשוק, עברתי לנושא הסופי - שירים על חלומות. בכל זאת, משהו מהרוח הדכאונית שאיתה התחלתי את הפרוייקט נשארה לכל אורך הדרך. כששברתי לכיוון צבעוניות שמחה זה יצא מקושקש ולא מספיק טוב, לכן נשארתי עם הצבעוניות הנוכחית.”
ממש נעים פה | טימור דברה
ב-”Alles Gute” אפשר למצוא הרבה שמחת חיים, אהבה לאיור, חדוות עשייה ובעיקר - כיף. בתור מי שעוד לא ביקר בגרמניה, אני נתקף קנאה בכל פעם שאחד מאלה שכן היו שם מתחיל לספר על התקופה שבילה שם. חלק מתחושות הקנאה נגרמו בעיקר מכך שלא ידעתי באמת על מה הם מדברים. מתוך האנקדוטות והסיפורים של מי שחוזר מעיר גרמנית זו או אחרת, אפשר להתחיל ללקט פיסות של מידע, אבל מה שבאמת גרם לי להבין מה קורה שם, בגרמניה המשוגעת הזאת, זה הספר הקטן הזה.
מחשבה אחת על בדידות | יוני בועז
הספר המאויר “שימותו” מקבץ שלושה סיפורים שונים של אתגר קרת. הסיפורים מהלכים על הסקאלה שבין ריאליזם לסוריאליזם, והבחירה לקבץ את שלושתם יחד בצורה זו מעניינת באופן שבו הן מתחברות זו לזו. להלן כמה כפולות מתוך הספר.
שועל וקיפוד | מעין מלכה ואלעד פלק
בתחילת הסמסטר הראשון, שיכנע אותי חברי הטוב מעין להירשם לקורס בשם “הכנה לפרויקט גמר” בהנחיית ג’ויס בול, מפיקת סרטים אמריקאית. הוא סיפר בהתלהבות שמדובר בקורס רציני שאפשר לנצלו לטובת פיתוח הרעיון לפרויקט הגמר כבר בסמסטר הראשון - דבר שלא כל כך מקובל במחלקה לתקש”ח. אני בסופו של דבר נרשמתי לקורס, וזכיתי בכרטיס לשורה הראשונה בצפייה בהתגבשות פרויקט השקשוקה. ג’ויס הטילה על כולנו את אימתה, אבל אני לא חושב שמישהו לקח אותה ברצינות שלקח אותה מעין. היא הכריחה אותנו לעבוד מסודר, עם קלסר הפקה ולוחות זמנים, ואמנם כולנו הגשנו אותם מלאים בסוף הקורס, אבל רק הקלסר של מעין ואלעד המשיך לתפוח.
ספר, סיפור, מספרה | יוסף אסולין
כשיוסי אסולין מדבר על העבודה שלו הוא משתמש במילה “חפיפה”. הוא מדבר על ההסתפרות כאקט יצירתי - כציור על ראש של אשה. לרגע, כשמסתכלים על החדר ושומעים את התשוקה שבה הוא מדבר, אפשר לחשוב שמדובר בסָפָּר. אבל יוסי רק הביא את המספרה הזו מקרית מלאכי. על דלתות הזכוכית של מה שהיה פעם חדר המורים של המחלקה, הדביק את המילים “יום חמישי בשעה 14:00, קרית מלאכי”. קור המזגן, אדי הספריי ורצפת הלינולאום עושים את שאר העבודה - גם הם אומרים ללא מילים את הכותרת, החוזרת על כריכות הספרים, המספרים את סיפורן של ארבע דמויות נשיות, שבאו להסתפר בזמן ובמקום הנקובים.