תקלוג

 

אם שואלים אותי, הסיבה שלמדתי ארבע שנים בבצלאל היא כדי להתערבב. מבחינה סגנונית - כלומר, לראות איך אנשים אחרים מתמודדים עם “פעולת העיצוב” - וגם מבחינה אישית. נירו טאוב, השותף שלי לפרויקט הגמר, שיתף איתי פעולה בעבודות רבות במהלך הלימודים (ולא רק הוא, למעשה רוב הפרויקטים שלי בשנים ג’ ו-ד’ בבצלאל היו שיתופי פעולה) ואיתו אפשר לומר שהתערבבתי עד הסוף. במידה רבה השפענו אחד על השני כך שבמקרים שונים אימצנו דפוסים האחד של השני, כמו למשל הגיון צבעוני, שניתן לומר שהתבשל מהנטייה של נירו לצבעוניות עזה ומהבחירה שלי להשתמש במגוון גדול של צבעים.

הרעיון המקורי שלנו היה אוטובוס. למעשה, זו היתה פנטזיה שהיתה לנירו עוד בשנה הראשונה בבצלאל. הוא דמיין אוטובוס תיירים אינטראקטיבי, מצוייד במסכי מגע ובמערכת סאונד משוכללת, המאפשר למדריך להעביר הדרכות באותה אפקטיביות של סרט מתוסרט ומתוזמן היטב. כשהצגנו את הרעיון באחד הפאנלים המוקדמים השנה, התנפלו עלינו בטענות שמערכת מולטימדיה כזו תסיט מדי את תשומת הלב מהטיול עצמו ותגרום לקהל להתעסק בעיקר במערכת. כמובן שזה היה שיקול שנלקח בחשבון עוד מההתחלה, ובכל זאת מחמת ההתנפלות החלטנו לנקז את המאמצים באחד מהרעיונות הנוספים שהצגנו באותו פאנל - ערכת הדרכות מוכנות למדריכי טיולים. On-The-Go סטייל.

היה לי קשה להיכנס לעולמם של מדריכי הטיולים. בניגוד למעצבים גרפיים, המתכננים ומארגנים את התכנים שלהם בקפידה בתוכנת עריכה, עבודת העריכה של מדריך מתבצעת בעיקר בשטח, בזמן אמיתי ובאופן מיידי, ריאקטיבי למצבה של הקבוצה המטיילת: אם חם להם, ניתן להם מים; אם משעמם להם, נעשה להם פעילות; אם הם עייפים, נעשה את זה בקיצור ונלך בחזרה למלון. כשהתלוויתי לקבוצת מדריכים באחד מטיולי ההכנה שלנו, ראיתי את הלחץ והדריכות שהמדריכים מפגינים בשעת ההדרכה. מדריך מקצועי מצליח להסוות את הלחץ הזה אך עליו לסמוך מאוד על הידע שלו והמיומנות שלו כדי לשמור על קור רוח. כמדריך, הבנתי שדרושה לי ערכה מוכנה לשימוש, שאני יכול ללמוד במהירות, אפילו שעה לפני שאני מדריך באמצעותה.

קהל היעד שלנו מתחלק לשניים: חלק אחד הם המדריכים; השני הם קבוצות נוער וסטודנטים דוברות אנגלית המבקרות בארץ במסגרת פרוייקטים כמו “תגלית” ואחרים, על מנת ללמוד על הארץ מזווית ראייה יהודית ואף לשקול עלייה. ברמה התוכנית, היינו צריכים לבחור מספר מצומצם של הדרכות המייצגות אופני הדרכה שונים. אופן אחד הוא הפעלה - הדרכה משחקית כלשהי, ואופן נוסף הוא פרונטאלי - עזר הדרכה הנלווה להסבר מילולי של מדריך. בחרנו בהפעלה והרצאה באזור אחד - הנגב; עוד משחק הקשור ברוטשילד (היבריד של משחק טריוויה ומונופול); והדרכה ויזואלית בנושא נשרים האוכלים פגרים, הממחישה את גודלן הטבעי של הציפורים יחד עם מידע ויזואלי לגביהן. בנוסף להדרכות אלה, גם סיפקנו פורמטים עירוניים, המתייחסים לדיבור “אינטימי” יותר של הערכה עם המדריך. כמו כן, קיימת מניפה צבעונית, המהווה כלי עזר להמחשת סדר התקופות השונות בהיסטוריה של ארץ ישראל.

הדרך שבה כל הדברים מתחברים גורמת לעבודה להיות רלוונטית לא רק במישור של תקשורת חזותית, המסתכל על הארגון התוכני של המידע, אלא גם בהיבט של עיצוב המוצר - של הערכה הזו ככלי עבודה. מעניין היה לפגוש במהלך העבודה שלנו מעצבים תעשייתיים ומעצבי אופנה ותכשיטים, שנתנו נקודות מבט שונות בתכלית משלנו. למשל, מעצבת האופנה שעבדנו איתה טענה שיריעות הבד שעליהן הדפסנו את העזרים הם נייר בעיניה, בגלל האיכות הטקטילית שלהן. עם מעצב תעשייתי עבדנו על הדרכים בהן ניתן “להשתמש” בעזרים - כלומר, איך תולים, מהיכן תופסים, באילו חומרים להשתמש עבור הידיות והחוטים השונים וכו’.

הפרוייקט מוצג כעת בקומה 10, בחלל שנצבע בכחול ורוצף בדשא סינטתי, אך ההגשה המקורית התרחשה בחוץ, על כר הדשא שמתחת למדרגות המובילות לקפטריה. ההגשה בחוץ עזרה לנו להדגים את האפקטיביות של העזרים בשטח, והדגישה את הקשר שיש בין החומרים שהשתמשנו בהם לבין הסביבה החיצונית - הדשא, השמים, הנוף, המבנים.