”מטרתי היא לגנוב משהו ממזוודתו של המוות, ללכוד ולהציג מספר גרגרים שיוכלו לספר על כלל החומר ממנו באו.” כך כותב פליקס ספיבק בדברי ההסבר לעבודתו, “מחשבות על הליכה”, ספר נוגע ללב, מעין פורטרט של תקופה, של דור. “זהו ניסיון לחדור אל תוך ארגון ‘לוחמים ופרטיזנים נכי המלחמה בנאצים’ דרך זוג עיניים בודדות, עיניו של משה וייצמן, ולחשוף את חבריו ואת הפעילות שמתקיימת בו. כיום הארגון נמצא בשלביו האחרונים ועובר תהליך של דעיכה מפאת גילם המתקדם של חבריו.”
הספר עובר בין כמה וכמה אמצעים נרטיביים, ויוצר תחושה של צפייה בסרט. הצילומים מרשימים ולעיתים עוצרי נשימה. הפרק המרכזי בספר, “מחשבות על הליכה”, מצליח בהקשבה אדירה להציף תחושה מתוך עולמו הפנימי של המספר. הטיפול המכובד והעניו בספר זה מצליח בעיני ליצור חוויה מיוחדת במינה, ולעטוף אותה היטב עבור הדורות הבאים.
הגיבו