תקלוג

בתחילת הסמסטר הראשון, שיכנע אותי חברי הטוב מעין להירשם לקורס בשם “הכנה לפרויקט גמר” בהנחיית ג’ויס בול, מפיקת סרטים אמריקאית. הוא סיפר בהתלהבות שמדובר בקורס רציני שאפשר לנצלו לטובת פיתוח הרעיון לפרויקט הגמר כבר בסמסטר הראשון - דבר שלא כל כך מקובל במחלקה לתקש”ח. אני בסופו של דבר נרשמתי לקורס, וזכיתי בכרטיס לשורה הראשונה בצפייה בהתגבשות פרויקט השקשוקה. ג’ויס הטילה על כולנו את אימתה, אבל אני לא חושב שמישהו לקח אותה ברצינות שלקח אותה מעין. היא הכריחה אותנו לעבוד מסודר, עם קלסר הפקה ולוחות זמנים, ואמנם כולנו הגשנו אותם מלאים בסוף הקורס, אבל רק הקלסר של מעין ואלעד המשיך לתפוח.

הדבר הראשון שלימדה אותנו ג’ויס הוא לתמצת את הרעיון שלנו ל”משפט אחד או שניים.” הדף הראשון בקלסר של צוות שקשוקה הוא “קחו סיכונים. מגבלות יכולות להביא לפתרונות יצירתיים.” אני חושב שכולנו עירבבנו לעצמנו שקשוקות משלנו בתערוכה הזו, אבל זו השקשוקה הריחנית ביותר - היא מלאת תעוזה, חדוות יצירה, טוב-לב ושמחת חיים שממלאת את כל מי שנכנס לחדר המוקדש להם בתערוכה.

לחדר הם הכניסו את סט הצילומים שהקימו במשך חודשים בביתם המשותף. על הסט ניצבים עצים, צמחיות ובובות מעשה ידיהם, משלל חומרים כגון בדים ופלסטלינות. המטרה החינוכית המוצהרת של הפרויקט היא ליצור סביבה חינוכית שתעודד אנשים, גדולים כקטנים, לעזוב את מחשביהם וסלולריהם ולהתחבר לצד הלא-וירטואלי של חייהם. לשם כך הם ניצלו את המדיום בו הם כביכול נלחמים - רשת האינטרנט - לבניית אתר המלווה את סרט האנימציה שלהם, בו הם מסבירים את שלבי הכנת הסרט באמצעות סרטוני הדרכה, שקסמם לא יורד מקסמו של הסרט עצמו, שאת הכנתו הם עתידים להשלים בחודשים שאחרי בצלאל, וכל פעם להוסיף את החלקים שצילמו עד לקבלת הסרט השלם.

השועל והקיפוד שבסרט הם מעין ואלעד, ושיתוף הפעולה המודגם בסרט יכול להיתפס כמטאפורה למה שקרה בפועל בעבודה על הפרוייקט. בדיעבד גיליתי שפתגם יווני עתיק מייחס לחיות האלה משמעות מיוחדת. תוצאת המפגש בין השועל לקיפוד, אם כך, היא המפגש בין ההרחבה לצמצום; לדעת לראות את הכלל בכל פריט שאנו נותנים לו צורה הוא עקרון מרכזי בעיסוק שלנו כמעצבים, בעיני. כשמסתכלים על הסרטון בו מוסבר אופן ההכנה של בובת הקיפוד, מיד מקבלים מושג על העולם שבו הקיפוד הזה חי והמשפחה שבה גדל. כשמטרה זו מושגת, ניתן לומר שהמעצב השיג את יעדו.

מעין ואלעד, שועל וקיפוד, שני מעצבים שמייצגים תפיסה המייחדת את המחלקה בבצלאל מאחיותיה במוסדות המקבילים - האפשרות לייצר שלם שהוא גדול מסך חלקיו. העין משלימה את שאר הפרטים, היא רק צריכה את הגירויים הנכונים. לעניות דעתי, זהו גירוי שכולנו צריכים.